מאז ומעולם, השקר היה חלק מחייו של האדם. שקר, אינו סטייה או שינוי בחוקי הטבע, הוא חלק מאתנו והיה גם טרם בריאתו של האדם.
לשקר ולרמייה, יש ערך הישרדותי גדול עבור היצורים החיים. הם יכולים לשפר את הסיכויים של טרף להימנע מטורף, למצוא זיווג ואף לשמור על ארוחה טובה ולהביס מתחרים. האסטרטגיה של השקר נמצאת בכל בעלי החיים ואפשר לומר שבכל מקום שיש בו חיים יש שקר.

בני אדם משקרים אפילו באופן תדיר יותר ומשתמשים בשקר לצרכים שונים. השקר הוא חלק מהותי בחיינו עד כדי כך שהשפה האנגלית מציעה לא פחות מ-20 מילים נרדפות לשקר.
שקר יכול להיות מקובל באירועים מיוחדים ואפילו נדרש ברגעים מסוימים אולם, במצבים מסוימים הוא גורם הרס ופגיעה באינטרס של הפרט ושל החברה וכאן עולה החשיבות המהותית לגלות את השקר ואת השקרן שמשתמש בשקר בכדי לפגוע.

הפוליגרף, הינו מכשיר חדש למדי ברמה ההיסטורית אך הניסיון והשיטות לחיפוש שקרים ושקרנים הם עתיקים מאוד ולאורך כל ההיסטוריה והאדם על פני הגלובוס הציע שיטות שונות ומגוונות לחשוף שקרנים.
אז לפני שנכנס להיסטוריה העכשווית של מכשיר הפוליגרף ניתן מספר דוגמאות לשיטות לזיהוי שקרנים מהתרבות העתיקה.

מבחן הלחם והגבינה (טרובילו, 1939)

במהלך האינקוויזיציה, כמרים קתוליים פעלו לאתר את רגשי האשם של אדם החשוד ברמייה. השיטה הייתה פשוטה, לחם וגבינה הונחו על המזבח ואז היו עורכים תפילה למלאך גבריאל ומבקשים ממנו שהחשוד לא יצליח לבלוע את הלחם והגבינה אם אכן ביצע את העבירה המיוחסת לו. בתום התפילה, היו דורשים מהחשוד לאכול את הלחם והגבינה בנוכחותם כאשר כולם מסתכלים בו, חשוד שלא היה מצליח לבלוע את האוכל הוכרז כאשם. הבעיה הייתה, שהיו מעט מאוד דיווחים על כומר שנכשל במשימה.

המבחנים ההודיים

עלי אברהים ח'אן (1806) מספר על תשע שיטות בהן ההודים ביצעו מבחנים לחשודים. מבחני משקל, אש, מים, רעל, טקסים דתיים, טקס האורז, שמן חם, ברזל מלובן ותמונות. ניתן לדוגמא שתיים משיטות אלה;
מבחן האש: כורים בור באורך של תשע על שתיים ובעומק של מטר, ממלאים את הבור בגחלים לוחשות ומכריחים את החשוד לצעוד יחף על הגחלים. אם הוא נכווה, אזי הוא נמצא אשם.
מבחן האורז (מוכר גם בתרבות הסינית): מביאים אורז יבש למספר חשודים, מכריחים את החשודים כולם ללעוס את האורז היבש ולאחר מכן מניחים אותו על עלה. החשוד שהאורז שלו נשאר יבש ולא כעיסה, הוא האשם.

אחת השיטות הידועות ביותר לאורך כל ההיסטוריה לאיתור חשודים, הייתה העינויים. החל מעינויים פיזיים קשים, דרך עינויים נפשיים ובוודאי פגיעה בקרובים ומקורבים. שיטת העינויים, הראתה אחוזי הצלחה מעולים מאחר ורוב אלה שעונו בסופו של דבר גם הודו ולכן עלה חשד כי השיטה אולי טובה אך אינה אמינה מאחר וגם חפים מפשע וגם אשמים מודים באותה המידה.
בחצי השני של המאה ה-20 ועם התפתחות רעיון זכויות האדם, מדינות רבות החליטו לוותר על שיטת העינויים וחיפשו מטודות טובות יותר לבדיקת אמת או שקר ועם התפתחות המדע החלה גם התפתחות הפוליגרף.

האדם למד, כבר משחר ההיסטוריה, כי בהתבוננות על התנהגות ניתן ללמוד מי דובר אמת ומי דובר שקר. דוגמא טובה הייתה של המלך שלמה בפסיקתו במשפט התינוק, כאשר בחן את התנהגותן של שתי הטוענות לאימהות ופסק כי רק זו שלא הייתה מוכנה לראות את תינוקה נרצח היא האם האמיתית מאחר והייתה זו התנהגות אימהית צפויה.
בהודו, בסביבות 500 לפני הספירה, היו נוהגים להכניס אנשים שהואשמו בגניבה לאוהלים מוחשכים שבהן יש חמור שזנבו צופה בפיח. לפני הכניסה לאוהל, אמרו לאותם אנשים למשוך בזנבות החמורים שכן הוכח מדעית שחמור נוהר כשגנב נוגע בו. חשוד שעזב את האוהל וידיו נקיות מפיח, נמצא אשם מאחר וחשש למלא אחרי הוראות הבדיקה.
במאה ה-11, סיפר סופר מוסלמי כי נעזרו בשימוש בדופק לזהות מקור מחלה מסתורית שפגעה בבנו של אדם חשוב. לצורך הדיאגנוזה, השתמשו במאה ה-11 בשיטה שידועה גם היום בבדיקות הפוליגרף, הנקראת Peak Of Tension (תגובה לדבר מסוים יותר מאחרים).

הסיפור שהיה כך היה, הביאו את אבו עלי אל החולה, נער צעיר שנחשב נאה למראה אך נפל למשכב מסיבה לא ידועה. אבו עלי מישש את הדופק של הנער, בחן אותו ואז ביקש להביא אדם אשר מכיר את כל הבתים ואת כל המחוזות של אזור המגורים. כשהגיע אדם זה, אבו עלי החזיק את הדופק של הנער וביקש מאותו אדם לציין ולאט את השמות של כל המחוזות השונים באזור. כאשר החל האיש לציין את שמות המחוזות, והגיע למחוז מסוים חש אבו עלי רפרוף מוזר בדופק של הנער. אז ביקש, שיביאו אליו אדם שמכיר את כל שמות הרחובות באותו מחוז ושוב כאשר נקב האיש בשם של רחוב מסוים, חש אבו עלי באותו רפרוף בדופק של הנער.
מכאן המשיך אבו עלי לבתים, מהבתים לתושבי אותו בית ומתושבי אותו בית לשמה של נערה שלגבי כל שאלה היה שינוי בדופק של הנער. אבו עלי קם על רגליו ואמר: תם ונשלם. הבעיה של הנער שהוא מאוהב בנערה הזו ורק איחוד עם הנערה ירפא אותו. המטופל האזין, שמע את דבריו של אבו עלי ואישר במבוכה כי כך הדבר.

ההתפתחות של מכשיר הפוליגרף

החל משנת 1875 כאשר הפיזיולוג האיטלקי, אנג'לו מוסו ביצע מחקרים על הקשר בין פחד לשקרים והוכיח כי כאשר אדם משקר מופיעים שינויים פיזיולוגים המביעים פחד ואלה ניתנים למדידה, החלו חוקרים נוספים לאורך ההיסטוריה כמו דוקטור מרי גבריאל בשנת 1879, בוריס סידיס, פרופסור לפסיכולוגיה באוניברסיטת הרווארד, הקרימינולוג האיטלקי לומברוזו, לבנות מכשירים שונים שביססו את הקשר בין התגובות הפיזיולוגיות לתשובות של דוברי שקר או אמת כאשר תפקידם של המכשירים היה להעלות בגרפים את התגובות בכדי שניתן יהיה לקרוא אותן ולהציגן.

לאחר שנים רבות של מחקר, העולם קיבל בפעם הראשונה את מכשיר הפוליגרף המסוגל לעקוב אחר יותר מגורם אחד במהלך בדיקת הפוליגרף וזה הוצג על ידי ג'ון אוגוסטוס לרסון, רופא צעיר שהחליט לבנות מכשיר שיסייע לעובדים בחקירות הפליליות. עמיתו של ג'ון לרסון, לאונרד קילר והוא עצמו, עבדו במשטרת ברקלי, שם רכשו ניסיון בתיקוף הבדיקות של מכשיר הפוליגרף וב1925 בנה לאונרד קילר גרסה חדשה של המכשיר שצוידה בעטי דיו מיוחדים שהיו אחראים לרישום השינויים המתרחשים בגוף האדם במהלך החקירה.

בשנת 1931 נרשם פטנט הפוליגרף על שם קילר וזה הפך למכשיר הפופולרי ביותר במשך 30 שנה. החל משנת 1980 קבוצה של מדענים מאוניברסיטת יוטה המציאו מחשב המסוגל לנתח את התגובות הפיזיולוגיות ומאז ועד היום, חלו שיפורים רבים בתוכנות הפוליגרף, עם התקדמות הטכנולוגיה, המחשבים המתקדמים ויכולות התכנות הפכו התוצאות מדויקות ברמה הקרובה ל100%. לא סתם הפכה בדיקת הפוליגרף לשיטה הפופולרית ביותר, הטובה ביותר והמקצועית ביותר לבחינת אמת ושקר בכלל, לאימות הצהרות, מהימנות תעסוקתית, סכסוכים עסקיים, אישות וכו'.
למותר לציין, כי בדיקות הפוליגרף הפכו להיות כלי יום-יומי המסייע למרבית העולם לקבל החלטות טובות יותר, מושכלות יותר ומקצועיות יותר באשר לאמינותו ומהימנותו של האדם הנבדק.

כמו שמאז הגלגל ועד לפורמולה 1 עשה האדם צעד גדול בעולם התחבורה, כך במבחן האורז ועד למכשיר הפוליגרף של היום עשה האדם צעד ענק ביכולת לאבחן אמת או שקר שעומדת כיום על 98%-99%.

שרה טל
מנהלת מכון הפוליגרף ומהימנות תעסוקתית, בודקת פוליגרף בכירה.